|
ברוכים הבאים לוויקיפדיה!
ויקיפדיה היא מיזם רב־לשוני לחיבור אנציקלופדיה שיתופית, חופשית ומהימנה, שכולם יכולים לערוך. כעת יש בוויקיפדיה העברית 242,022 ערכים.
|
כחלק מחגיגות העשור למדינת ישראל, נערך שחזור של טקס הכרזת העצמאות, בה' באייר תשי"ח, 25 באפריל 1958, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד בתל אביב, המקום שבו הכריז דוד בן-גוריון בה' באייר תש"ח על הקמת המדינה. באולם שוחזרו הריהוט, הקישוטים ותמונות האמנות, כפי שהיו בטקס ההכרזה המקורי. משתתפי טקס ההכרזה מתש"ח ישבו בערך במושבים המקוריים בסדר בו ישבו בתש"ח, למעט אחדים שנפטרו כאליעזר קפלן ודוד רמז, שבמקומם ישבו אלמנותיהם. אחרים שלא השתתפו בטקס עצמו, אך חתמו על מגילת העצמאות, השתתפו גם הם - למשל הרב יצחק מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל.
|
|
אלפונס ברטיון (1853–1914) היה שוטר צרפתי, מאבות הזיהוי הביומטרי וממציא השיטה האנתרופומטרית, שיטת זיהוי המבוססת על מדידות גופניות, שהייתה מהשיטות המדעיות הראשונות לזיהוי פושעים שבהן השתמשה המשטרה. לפניה ניתן היה לזהות פושעים בעיקר על סמך עדויות ראייה, שהיו בלתי מהימנות. את שיטת הזיהוי של ברטיון החליפה לבסוף שיטת הזיהוי המסתמכת על טביעת אצבע, אך תרומות אחרות שלו, כגון שכלול ה"פוטו-רצח" והסיסטמיזציה של צילום זירות רצח, ניכרות עד ימינו.
שיטתו של ברטיון יוצרת קשר מורכב בין הפורטרט המצולם לבין המציאות. דמיון המצולם למציאות אינו נמדד ביחס לרשמי החושים והראייה, אלא ביחס למערכת המדידה והתיוק. תפיסת הדמיון של התצלום למציאות, בשיטת הזיהוי שהציע, מזכירה ניסויים מדעיים אחרים שנעשו בעזרת המצלמה באותה תקופה, כגון תצלומי כרונופוטוגרפיה שיצר אטיין ז'ול מארה או תצלומים מורכבים שיצר פרנסיס גולטון, בהם המצלמה אינה מתעדת את מה שהעין רואה ממילא, אלא מייצרת תצלומים מהירים יותר ממה שעין בלתי מזוינת יכולה לראות (מארה) או תצלומים סטטיסטיים שמרכיבים יחד מספר רב של דימויים ליצירת טיפוס אידיאלי ממוצע (גולטון). מהרגע שבו חצה הצילום את סף הראייה, תצלומים הפכו ליותר מאשר תמונות – הם הפכו למידע, וככאלו, המידע שבתצלומים אינו נגזר מהשוואתם למציאות, אלא מהשוואתם לתצלומים אחרים.
השיטה, שכונתה ברטיונאז', הצליחה מאוד בעולם, אומצה ב-1893 בארצות הברית, בבלגיה, בשווייץ, ברוסיה, ברוב מדינות דרום-אמריקה, בתוניסיה, במערב הודו הבריטית וברומניה. מאוחר יותר אומצה השיטה במדינות רבות נוספות, וברטיון זכה באותות כבוד רבים בשל המצאתו.
|
ה מילה ה עברית שיבולת (Shibboleth) הפכה ל שם גנרי ב שפות רבות למילה המאפשרת גילוי זהותו ה לאומית של אדם. מקור המילה ב ספר שופטים, שם מסופר שלאחר שבני שבט אפרים איימו על יפתח הגלעדי כי ישרפו את ביתו, החלו אנשי גלעד להרוג בהם. בני אפרים פתחו במנוסה לעברו ה מערבי של נהר הירדן, ואנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים ב מעברות הירדן בהן שלטו, להגיד את המילה שיבולת. בני אפרים, שביטאו את המילה כ סיבולת, זוהו, נתפסו ו נטבחו, 42,000 איש ב יום אחד. דוגמה ל"שיבולת" היא המילה סכוונינגן, שמו של כפר על חוף הים הצפוני ב הולנד, וכיום רובע של ה עיר האג. כשאנשי ה מחתרת ההולנדית ניסו ללכוד גרמנים שהתחזו להולנדים ב מלחמת העולם השנייה, הם דרשו מהחשודים לומר את המילה "סכוונינגן" (Scheveningen), משום שהגייתה של מילה זו ב גרמנית (שוונינגן) שונה מהגייתה ב הולנדית.
|
|
